החלטה בתיק ע"מ 1238/13

התשתית העובדתית של ערר זה אינה שנויה במחלוקת: העורר מואשם בכך שבמהלך שנת 2000 רכש, באמצעות אחיו, רובה מאולתר תמורת 1500 ש"ח. בשנים שלאחר מכן, ועד 4 חודשים לפני מעצרו, במספר רב של הזדמנויות, רכש כדורים לרובה האמור, והשתמש בהם לציד. עוד הואשם בכך שבשנת 2009 שאל מאדם אחר רובה 16-M לזמן קצר, וירה באוויר. לבסוף הואשם כי במרץ 2009, ביחד עם אחרים, ירה לעבר מטרות באמצעות רובה 16-M. בעת מעצרו נתפסו בביתו שני כדורים לרובה ציד ומספר כדורי עופרת.

בית המשפט שומרון הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, מאחר שמצא כי קמה עילת מעצר של מסוכנות ואף חשש להימלטות מן הדין, לאור העונש הצפוי לעורר.

ההגנה הגישה ערר על החלטה זו. במועד הדיון לא הובא העורר לבית המשפט בשל תקלה בזימונו, אך הסנגור ביקש לקיים את הדיון בכל זאת, גם בהיעדרו. בדיון נכחו גם בני משפחתו של העורר.

כאמור, ההגנה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים, וטענתה הייתה כי העבירות שבהן הואשם העורר אינן חמורות ואינן מסוכנות במידה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. הנשק שבו עשה שימוש היה רובה ציד ולא נשק התקפי. אם במהלך 13 שנה שבהן החזיק בנשק הוא לא פגע  בביטחון האזור, יש להסיק כי אינו מסוכן. חלק מהחזקת הנשק שמיוחסת לעורר היה לפרקי זמן קצרים ביותר.

העורר בן 35, עברו נקי, הוא קצין במשטרה הפלסטינית ונחקר תחת איומים במתקן השב"כ. הוא מתגורר בשטח B, שבו מותר לשוטרים פלסטינים לשאת נשק, והעורר לא עשה בכך שימוש בלתי חוקי.   

התובע ביקש לדחות את הערר, בטענה כי עברו של העורר מלמד שהוא מסוכן: הוא החזיק בנשק במשך שנים ארוכות, עשה בו שימוש רב, רכש תחמושת, וירה באוויר כדי לאיים על מי שגנב כוורות משכנו. לפי הפסיקה רק בנסיבות חריגות מאד החזקת נשק לא תצדיק מעצר עד תום ההליכים, ואין הבחנה בין החזקת רובה ציד לבין החזקה להגנה עצמית.

כפי שהודעתי לצדדים מייד בתום הדיון, מדובר במקרה שבו מוצדק היה לעצור את העורר עד תום ההליכים. החזקת נשק ללא היתר מקימה חזקת מסוכנות לפי הפסיקה, וגם לפי חוק בישראל (סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)). חזקה זו ניתן לסתור - ולא רק במקרים חריגים מאד כטענת התובע - אך נדרש מן ההגנה להציג טיעונים, שישכנעו כי לא נשקפת עוד מסוכנות מן הנאשם.

במקרה זה חזקת המסוכנות לא נסתרה. נהפוך הוא, היא קיבלה חיזוקים ואישושים חוזרים ונשנים ממעשי העורר במשך השנים. אין מדובר בעורר שהחזיק בנשק לא שימוש כשהוא מוסתר היטב. העורר חזר ועשה שימוש בלתי חוקי בנשק - הן לציד חיות, הן במטווח לא מורשה, והן לשם איום על בני אדם. צדק אפוא בית המשפט קמא הן בקביעתו כי העורר מסוכן, והן בקביעה כי העונש הצפוי לעורר עשוי לגרום לו להימלט מן הדין. כפי שקבעתי במקרה דומה מן העת האחרונה, בנסיבות אלה לא היה נכון להשתמש בחלופת מעצר (ראה ע"מ 1175/13 פראס סייד).

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, 25 בפברואר 2013, ט"ו באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: